מה מנגן לכם גשר המיתרים?

השקת גשר המיתרים בירושלים

25 ביוני 2008


ואו !
אפשר לאהוב, אפשר לא לאהוב, אך בוודאי אי אפשר להישאר אדישים.
גם את ה"ואו" וגם את המשפט האחרון כתבתי על סין, והם רלוונטיים לגמרי גם ל"גשר המיתרים".
אין מי שיעמוד תחתיו ולא יתפעל, ומן הראוי לציין שמספיק שינוי קל בפוזיציה על מנת ליצור חיזיון גיאומטרי מרטיט לבבות אחר.

כשעומדים מתחת לפיילון (ה"שפיץ" שעליו תלויים המיתרים) המתנשא לגובה 116 מטר, עטופים בשבעים המיתרים, מרגישים את קטנותו ואפסותו של האדם. מה שלא עשו הקתדרלות והכנסיות של ירושלים עושה גשר המיתרים. וכשתוהים איך כל העסק הזה מחזיק בכלל מעמד על השפיץ הנטוי הזה, אפשר בהחלט להסיר את הכובע בפני קלטרווה ובמיוחד בפני השת"פ המוצלח רמט - כור מתכת שהוציאו לפועל את הקונסטרוקציה השאפתנית הזו, שאין ספק שהיא מן המרשימות עלי אדמות.
ובזאת מסתיים פרק ההתלהבות מהגשר, ואפשר לעבור לחדשות בהרחבה.

השעה שבע בערב, שקיעה נוגה מפלחת את המיתרים והקהל מתחיל לזרום לצומת הכי מוכר בבירה לקראת הטקס המרגש.


המלך עירום 1: "מה הרעיון בטקס כזה לכבוד גשר?" התוהים: משפחה יהודית אמידה מבולטימור.
ובאמת מה הרעיון להשיק גשר שעדיין בונים אותו? מישהו צריך לגזור קופון, והתירוץ הוא "סיום חגיגות ה-40 לאיחוד ירושלים". זה שהחגיגות היו ב-2007 זה סיפור אחר, וזה שלא הייתה מלכתחילה סיבה לחגוג, זה כבר סיפור ממש אחר.


הקהל ממשיך להתאסף סביב הגשר, ולידי מתיישבים עידו (כיתה א'3) ואחותו עמית (כיתה ב'1)
המלך עירום 2: "הגשר זז!!!" הפוסק: עידו. בירושלים האדמה רועדת והגשרים זזים, והעננים לעולם עומדים. כך או כך במבט למעלה נראה הפיילון כמו תורן של ספינה ששטה באוקיינוס. אני מזיל דמעה.

"צייר לי גשר" אני מבקש מעידו. המיתרים של קלטרווה מסתבכים לו:

כנראה שיותר קל לצייר כבשה. עמית מתבקשת לתקן את התקלה. התוצאה משתפרת, אך אצל עמית ניכר שעמום מציור האובייקט. כדי שיהיה מעניין היא מוסיפה את מיני לתמונה, והרי לנו קונטרה לברווז של קובי ניב שמקשט את בניין עיריית תל אביב. בפורים תשס"ט אני מבקש לראות בובה של ספיידרמן על המיתרים.

סידור המיתרים מזכיר את תרגילי הגרפיקה שעשינו בשיעורי שרטוט בחטיבת הביניים. אין ספק שקלטרווה התפרע כאן בתכנון, ומצא את הפראיירים שיסכימו להוציא לפועל את הגחמה שלו.
המלך עירום 3 עד 1033: "נחמד, אבל לא במקום". את זה שמעתי כמעט מכל מי שדיברתי אתו על הגשר הזה.
וזו בסופו של דבר הבעיה העיקרית עם גשר המיתרים. שימו לב לסקיצה המצוירת (מתוך אתר עיריית ירושלים ).
הלו קלטרווה! שילמנו על הגשר רבע מיליארד שקל, אנחנו רוצים אותו עם העצים, לא עם בניינים!


עשרות אלפים כבר ממלאים את הכניסה לעיר. מבחינה פונקציונלית, גשר המיתרים אמור לשמש את "הרכבת הקלה" – פתרון הקסם התחבורתי והמיוחצ"ן מדי של ירושלים. לכבוד חנוכתו סגרו את הכבישים הכי ראשיים בעיר לתנועה. כמה אירוני, אבל לא נורא - הירושלמים לא מתרגשים מהתקלות שכאלה. כל שני וחמישי ממילא סוגרים להם את הכבישים בגלל כל מיני בושים וסרקוזים ("בושים וסרקוזים" = אח"מים שמבקרים בירושלים ושיירותיהם האינסופיות הופכות את העיר לנצורה ממש כמו בימי מלחמת השחרור).


לגשר עולות רקדניות לבושות בשקי תפוחי אדמה מכף רגל ועד ראש עם כדור בדולח בוהק מעל.
המלך עירום 1034: זה המקום לבקש מכל המצקצקים בלשונם "איראן זה כאן" לחדול מיד. לולא ניפחה התשקורת את הסיפור, הייתם בוודאות מסכימים שהתלבושת הזאת יפה בהרבה מהתלבושת המקורית, והרי לכם הברקה אומנותית של הדתיים.

בינתיים עידו מגלה שהשפיץ של הגשר גבוה יותר מהמסוק המשטרתי שחג מעל האתר. אין זה מפתיע. הרי הרמה הנמוכה של משטרת ישראל הנה פיצ'ר ולא באג בתפקוד.

שלושת הפטרונים של הגשר מתחילים לדבר. לא באמת, אלא מתוך קלטת, וגם זה יותר מדי. ראש העיר אורי לופוליאנסקי מודע למחלוקת סביב הגשר וכל נאומו נועד לעגל את השפיץ. "גם את האייפל לא אהבו בהתחלה וגם את גשר ברוקלין לא אהבו בהתחלה".
נו באמת לופו. היש בכלל מקום להשוואה?

הרי מתחת לאייפל אפשר לעמוד ולהתפעם עד שמתים משיבה, ואילו מתחת לגשר המיתרים אפשר לעמוד ולהתפעם עד שמתים אחרי שתי דקות מאוטובוס שידרוס אותך אחרי שמרוב סחרחורת ממבט על המיתרים תעשה צעד לא נכון בכיוון הכביש.
מה שאומר שלמרבה הצער הירושלמים והתיירים יוכלו להתפעל באמת מהגשר רק ביום אחד בשנה – יום כיפור.

עניינית, האייפל שוכן בעיר מישורית שהבניין היחיד שנבנה בה בטעות לגובה (טור מונפרנס) נמצא הרחק ממנו, ולכן הוא בולט לטובה בסביבתו ומהווה איזון מופלא למבנים המסורתיים. ואילו בירושלים הגשר מוקף מבנים גבוהים ולא אחידים בסגנונם, ומלבד בנקודה מסוימת בין בנייני האומלל לתחנה המרכזית החדשה שממנה רואים את רוב חלקיו של הגשר (פלוס כמה עמודי תאורה מכוערים), אין שום דרך להתפעל ממלוא הדרו. מה שלא עושים הבניינים שמקיפים את הגשר, עושה הטופוגרפיה ההררית של העיר, שמשאירה בטווח הראיה במקרה הטוב את הצ'ופצ'יק של הקומקום. (ואל תתנו לצילומי התדמית לבלבל אתכם - הם תמיד מצולמים מגגות המבנים המקיפים את הגשר!)

עוד הבדל מהותי הוא, שהצרפתים לא מזניחים את שאר המבנים בעיר בגלל מגדל אייפל, בניגוד לנעשה בירושלים. מאז שהעירייה התחילה להתעסק בצעצוע החדש שלה, עושה רושם שכל האתרים האחרים כבר לא ממש מעניינים.
אם יש משהו מקומם במיליונים שהושקעו רק בטקס ההשקה, הרי זה שבאותו הסכום אפשר היה לממן צחצוח יסודי של העיר למשך מי יודע כמה חודשים, שכן ירושלים שלקראת הקיץ שאמור לשבור שיאי תיירות נכנסת היא פח זבל אחד גדול.

לופו חותם את דבריו בפסוק ב' מפרק נ"ד בספר ישעיהו: " הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי".
כאן המקום להזכיר לך לופו, שבפסוק ב' בפרק נ"ב נאמר: "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלָם", אז הגיע הזמן שתתחיל לנקות את העיר!

לופו נעלם ועל המסך מופיע שאול מופז. בתזמון מושלם, עידו מ-א'3 מפגין את כישורי הרכיבה שלו על אופניים על ידי דריסה חוזרת ונשנית של התיק שלי, ואין ספק שאפילו במצבו הנוכחי הוא יכול היה להיות שר תחבורה טוב יותר מאשר שאול מופז. מופז בוחר לצטט את חבקוק (ב', ג'): " אם-יתמהמה חכה-לו כי-בא יבא לא יאחר". פרוייקט הרכבת הקלה בירושלים מתעכב כבר כשנתיים, ועולה לציבור הישראלי אקסטרה 750 מיליון שקלים. מופז רק שכח שהפסוק שציטט מתחיל בביטוי השגור "עוד חזון למועד"...

אחרי מופז מופיע על המסך אולמרט על רקע קריאות בוז נלהבות. בתפקיד ראש העיר ירושלים הוא נפגש בזמנו עם קלטרווה על מנת להתניע את פרויקט הגשר. אולמרט מתפאר כיצד סחף את קלטרווה להתרגשות מעצם ההזדמנות להשפיע על הבינוי בירושלים: "קלטרווה התרגש וטען שבירושלים - בונים לנצח". כמה חבל שאולמרט בעצמו לא הפנים את זה (אתם מוזמנים לעיין בפרוייקט מצגות "הצילו את ירושלים" ). העיקר שעבור אולמרט הגשר "יעורר השראה ויצור תקווה". אכן תקווה ואולמרט הולכים היטב יחד.

המופע עצמו התברר כחלק הכי פחות מעניין באירוע. נזכיר רק שהיו לנו שם: נגיעות זיקוקים, צווחות של דוד ד'אור (בעצם היו אלה בדיקות האיכות האחרונות של הגשר. המיתרים שרדו את הבדיקה), שירת "כל העולם כולו גשר צר מאוד" (וגם חסום מאוד), קליפ תדמית "ירושלים בירת ההייטק" (כזו "בירה" שה"הייטק" יעלם כליל מהעיר כש-NDS תעבור משם), עשרות אלפי תקתוקי מצלמות של טלפונים סלולריים (בשביל מה לכתוב את הכתבה הזו בכלל?) וריח מופלא של רוזמרין בקהל (היה היו שיחי רוזמרין על אי התנועה).


האירוע הסתיים, אבל זה לא אומר שצריך לברוח הביתה. אחד הלקחים מעצרת השלום של ה-4 בנובמבר 1995 הוא שרגע השיא של טקס רשמי עשוי להתרחש דווקא אחרי שהטקס מסתיים. מאז אני מקפיד לא להתפנות משטח אירוע עד שאחרון פועלי התאורה של גיל (אין תאורנים אחרים בישראל?) טייכמן עוזב את המקום.

הפעם רגע השיא שמור לקהל החרדי.
המלך עירום 1035: "אם הגשר הושק, משמע אפשר להתחיל להשתמש בו!"

זה שסביב הגשר יש עדיין ערימות אבנים, קרשים עם מסמרים, כבלי חשמל וציוד הנדסי כבד, לא ממש משנה. כשהקהל החרדי מתלהב, והוא יודע להתלהב, גם בריקדות לא יעצרו אותו. מיד עם תום הטקס פושט צבא חרדי על אתר הבנייה של הגשר על מנת לחוש אותו ברגליו. נערות בנעלי לכה, קשישים עטורי זקן ותינוקות בני רבן צובאים על סיפון הגשר ובודקים בציציותיו. וכלום יש מה להלין? כך יעשה ציבור המצביע ברגליו! אם יש משהו שאפשר ללמוד מהציבור החרדי זו הנחישות והדבקות במשימה. ושמופז יחכה בעצמו שנתיים לרכבת הקלה. משה לייבל כבר מתאמן על הגשר לטור דה פראנס!

ועתה להסבר טכני קצרצר על הגשר. אם אין לכם כח, אתם מוזמנים לדלג שש שורות ל"שורה התחתונה".

גשר המיתרים בירושלים הוא סוג של גשר תלוי המכונה Cable Stayed. הפיילון הוא נושא העומס העיקרי בגשר וממנו משתלשלים 33 כבלים המחזיקים את המסעה (מכונה גם "סיפון" – החלק התלוי מעל הכביש) ו-33 כבלים המעוגנים לרמפה הצמודה לקרקע. המיתרים מעבירים אם כן את מאסת המסעה דרך הפיילון אל האדמה. אבל בגשר המיתרים יש מרכיב מעניין נוסף – המסעה אינו ישר אלא מעוגל, הפיילון נמצא אי שם בתוך הקשת ונטוי בשני מישורים, וכדי לאזן את הנטיות האלה ישנם ארבעה כבלים נוספים המעגנים את הפיילון לאדמה.

שורה תחתונה - מרוב נטיות, שפיצים מפרקיים וסטיות של אדריכל, זכה כבר הגשר לכינויים פאליים למכביר. להלן מבחר לא מייצג של כמה כינויים שנשמעו בסביבה: "הזיקפה של לופו ואולמרט", "זין בעין", "קוץ בתחת", "נזם זהב באף חזיר".

אפשר גם סתם להדביק על האוטו הירושלמי שלכם את הסטיקר:

"גשר המיתרים מנגן לי על העצבים".

כפי שניתן לראות בתמונה, חלק מהמוחים לא התאפקו וכבר בזמן טקס ההשקה הביעו את דעתם על היצירה.

מילה אחרונה ללופוליאנסקי - תבוא אצלנו בפתח תקווה, נלמד אותך קצת על גשרים של קלטרווה. איך לנקות את האבק שהופך את הגשר מלבן לחום, איך לעזאזל מחליפים את הפלורסצנטים (אנחנו עדיין לומדים כאן את הנושא), ובאופן כללי איך מתמודדים עם תחזוקת הצרה הזאת, אחרי שוך ההתלהבות של טקס ההשקה.

ולסיום נחתום בדבריו של לופוליאנסקי: "על טעם ועל ריח אין להתווכח" ו-"הזמן יעשה את שלו".
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!