21 בדצמבר 2002 היה גשום במיוחד, ולכן השכמתי קום באותו יום ויצאתי לתומי לצפות בשיטפונות בנגב. את חוויות אותו יום גועש במדבר ארזתי במצגת עם תמונות ותיאורים, שאותה שלחתי לכמה חברים. והם - עשו את השאר...

מבלי שצפיתי זאת, שיטפון התגובות לא אחר להגיע - מאנשים שהמצגת הגיעה אליהם באימייל. בשיתוף פעולה עם חורף גשום במיוחד הפכו מראות נחלי ישראל והפריחה המופלאה למצגות ממוחשבות, שיצאו למסע הרפתקאות אינסופי באינטרנט, כשהן מבקרות בשולחנות העבודה של עשרות (ואולי מאות?) אלפי אנשים בארץ ובעולם.

המצגות הפכו לשיטה חלוצית להעברת תכנים אומנותיים ברשת, בבחינת "תערוכה נודדת", שמגיעה לכל אחד שמקושר לרשת. בניגוד לתמונות ומצגות "אנונימיות" שמועברות מדי פעם ברשת, המצגות האלה מקושרות לזמן ולמקום, והן בבחינת גירוי לצופים בהן לצאת החוצה ולהגיע בעצמם למקומות שהם רואים בתמונות, ונמצאים מרחק הליכה או נסיעה.

המצגות הפכו לאמצעי שיווק לתדמית ישראל בחו"ל. ישראלים שלחו את המצגות לבני משפחה ועמיתים לעסקים שנמצאים בחו"ל, ואפילו גורמים רשמיים החלו לעשות שימוש במצגות לתפארת מדינת ישראל.

פרוייקט המצגות התפתח גם למגזין סביבתי - "סביבון", אשר זכה בפרס PRATT לתקשורת בנושאי סביבה לשנת 2004.

בדצמבר 2006 הכריז המגזין TIME על כך, שאיש השנה הנבחר לשנת 2006 הם כל האנשים בעולם, אשר מעלים תכנים לרשת האינטרנט. אני שמח על שנפלה בחלקי הזכות לעשות שימוש בכלי טכנולוגי מופלא זה, על מנת לעשות נפשות למען הסביבה והנוף בישראל.