לאוס דומה בנופה ובתרבותה לצפון תאילנד, אבל אותנטית יותר. המדינה נפתחה לתיירים לפני שנים לא רבות, ותרבות המערב טרם הותירה בה חותם משמעותי.

רוב המטיילים מבקרים בצפון לאוס: מעיר הבירה ויינטיאן וצפונה. לויינטיאן ניתן להגיע מהעיר נונג קאי שבתאילנד, דרך "גשר הידידות" שנבנה מעל נהר המקונג. בעיר עצמה ניתן לראות מבנים רבים מתקופת השלטון הצרפתי, כולל "שער נצחון", ומספר מקדשים בודהיסטים. כאן גם כדאי להצטייד במטבע מקומי, "קיפ", לכל ימי הטיול, מאחר ששער החליפין במקומות אחרים גרוע בהרבה.

מויינטיאן נוסעים צפונה לעיירה ואנג וייאנג. ניתן לשהות שם מספר ימים, לטייל באופניים לכפרים ולמערות שבסביבה, וכן לשוט על אבוב במורד הנהר הסמוך (בעונת המונסונים הזרם חזק , זהירות!).

מואנג וייאנג ממשיכים צפונה ללואנג פרבנג , לשעבר עיר הבירה. כאן מומלץ לבקר בארמון המלך על שלל יצירות האמנות והמזכרות שבו, לצפות מגבעת פהו סי בשקיעה מעל נהר המקונג, ולצאת לטיול במפלים שמדרום לעיר (יש להתארגן בקבוצה ולשכור טנדר ונהג). ניתן גם לצאת לשיט וטרק קצרצר באזור, שאינו מתוייר יחסית. הטרק אינו קל (כלל עליות תלולות וארוכות), אולם הוא הזדמנות למפגש עם כפריים שטרם נתקלו בנחילי תיירים מן המערב. יש גם לקחת בחשבון שנושא הטרקים אינו מוסדר כמו בתאילנד.

צפונה מלואנג פרבנג הדרכים משובשות, ובעונת המונסונים הן עלולות להיות בלתי עבירות. הנסיעה היא במשאיות רוסיות עתיקות (לאוס היא מדינה קומוניסטית משנת 1975), לעיתים בחברת בהמות... אלטרנטיבה טובה היא לשוט על נהר המקונג. בדרך זו ניתן להגיע כמעט עד גבול סין, עם עצירות לילה בעיירות שבדרך. לתאילנד ניתן לחזור בסירה מהעיירה הואי קסאי, אף היא על המקונג. העיירה התאית צ'יאנג קונג נמצאת מעברו השני של הנהר.

מעטים מהתיירים עושים דרכם לדרום לאוס. פאקסה היא "בירת הדרום", אזור בו שוכנים כפרים של בני מיעוטים אתניים, כמו גם מקדש ואט פו המרשים, ואזור "ארבעת אלפים האיים" - אזור בו נהר המקונג רחב במיוחד ומקושט פיסות אדמה מוריקות.

חובבי נופים ואותנטיות.

כפי שהוזכר, התחבורה בעונת המונסונים בעייתית. מומלץ לבוא בין נובמבר למאי.

לפחות 10 ימים.

ניתנת ל- 30 יום. ניתן להוציאה בבנגקוק. אין שגרירות ישראלית בלאוס, כך שאובדן הדרכון עלול להיות לא נעים במיוחד.

לאוס זולה מאד, כ-10 דולר ליום. מומלץ להמיר דולרים לקיפים בבנקים בויינטיאן. במקומות אחרים יש חלפנים, חוקיים ושאינם כאלה (אין הבדלי שער ביניהם).

דומה לאוכל התאילנדי - אורז עם כל דבר, ומרקי אטריות לסוגיהם. כל ארוחה כוללת אורז דביק המוגש בסלסילות קש, וסלט פפאיה ירוקה. הצרפתים ששלטו כאן הותירו אחריהם באגטים, הנמכרים בכל קרן רחוב.

ההיגיינה אינה מרשימה, ומומלץ להימנע מאכילת בשר. מים מטוהרים בבקבוקים ניתן לרכוש ברוב המקומות. התעדכנו לגבי טיפול מונע נגד מלריה.

עבודות האריגה יפהפיות (בעיקר שטיחי קיר), ויש גם עבודות עץ וקש. מומלץ לקנות (ולהתמקח...) בשווקים.

נאיביים וסימפטיים, ואינם דוברים אנגלית. המבוגרים דוברים מעט צרפתית. לא תיתקלו כאן בניסיונות רמאות ושוד כמו בתאילנד.


תודה לרון בורדו שטייל וכתב