תאילנד הפכה בשנים האחרונות לאחד היעדים האהודים על הישראלים היוצאים לטיול במזרח, ולא בכדי - זוהי ארץ שמתאימה לכל סגנון טיול ולכל כיס: חופים טרופיים שלווים? מקדשים? שווקים מלאים כל טוב? ג'ונגלים? חיי כפר? הכל יש בתאילנד. ענף התיירות מפותח - לפעמים יותר מדי, מה שמתבטא במסחור-יתר של מקומות רבים. מצד שני, זהו יתרון, כי הטיול קל ונוח יותר, מה גם שתאילנד היא מדינה מודרנית יחסית.

כאשר מטיילים במזרח, תאילנד אינה רק יעד בפני עצמו, אלא גם תחנת ביניים בין היעדים השונים. רחוב קאו סאן שבשכונת בנגלמפו בבנגקוק הוא מרכזם של תרמילאי המזרח. זהו המקום לרכוש ציוד ושירותי תיירות בזול, לפגוש תרמילאים אחרים, וסתם לנוח כמה ימים בין תלאות בורמה וקמבודיה.

הטיול בתאילנד מתחלק בדרך-כלל לארבעה חלקים:

בנגקוק היא כרך מודרני ותוסס, עתיר רבי קומות, מוכה פקקים וזיהום אויר. אחרי שמתמקמים בגסט-האוס זה או אחר בקאו-סאן, יוצאים לחרוש את העיר: ארמון המלך רב הפאר, מבחר המקדשים, ביניהם ואט פו (ובו פסלו של בודהא השוכב) ווואט ארון המתנוסס לגובה מרשים, שווקים ללא סוף (שוק סוף השבוע מומלץ ביותר - פתוח בימי שבת וראשון, וכן השוק הצף שממערב לעיר), בתים מיוחדים (בית ג'ון תומפסון, מעון וינמנק), מסז' מסורתי (להבדיל מ"בודי מסז'", מדובר בעיסוי מהוגן לגמרי) ולקינוח - איגרוף תאילנדי, או (להבדיל...) מופע זימה ברחוב פטפונג. כמו כן מומלץ לעלות לגג מלון Baiyoke לתצפית על העיר.
אין צורך להספיק הכל בביקור אחד - ממילא תחזרו לבנגקוק שוב ושוב במהלך הטיול.
נוח (וידידותי יותר לסביבה) להעזר בבנגקוק בשירותי האוטובוסים המצויינים, ואם אין ברירה, לנסוע בתלת האופן הממונע - ה"תוק תוק".

צפון תאילנד הוא אזור גבעות מוריקות, עתירות פארקים, מקדשים חביבים וכפרים.
צ'אנג מאי היא בירת האזור. זוהי עיר קטנה ורגועה יחסית לבנגקוק הסואנת. בה ובסביבתה שפע אטרקציות - חוות נחשים, חוות פרפרים, חוות סחלבים, והמגניבה מכולן - חוות פילים. על גבעה נישאה מעל העיר שוכן מקדש דוי סותפ המרשים. בפאתי העיר שוכנים בתי מלאכה שונים בהם ניתן לבקר וללמוד על דרכי הייצור של פריטים אומנותיים מקומיים - שמשיות מעוטרות, פסלוני עץ, ועוד. בצ'אנג מאי מוצעים לקהל המערבי גם קורסים שונים, כמו בישול תאי או עיסוי מסורתי. העיר גם ידועה ב"שוק הלילה" המיוחד שלה, שפועל, כמה מפתיע, בשעות החשיכה.

זהו האזור לטרקים קצרים בג'ונגלים ובין הכפרים של "שבטי הגבעות". ניתן לצאת לטיולי ג'יפים, כמו גם לטרקים רגליים קצרצרים, שחלקם משלבים רכיבה על פילים ושייט על רפסודות במבוק. ניתן לעשות זאת בצורה מאורגנת (במקרה זה מומלצים הטיולים היוצאים מערים קטנות באזור ולא מצ'אנג מאי, על מנת להגדיל את הסיכוי שתבקרו בכפרים פחות ממוסחרים).

בכל צפון תאילנד ניתן לטייל גם בג'יפ או באופנוע שכור, ששוכרים בצ'אנג מאי או בצ'אנג ראי הצפונית יותר. לטיולים קצרים אפשר לשכור טוסטוס.

מסלול פופולרי באזור הוא סיבוב פאי: מצ'אנג מאי נוסעים לעיירה פאי, ומטיילים בנחת בסביבה - כפרים, מפלים ועוד. משם ממשיכים לסופונג, למערת טאם לוט הענקית, ולעיירה מה הונג סון, שממערב לה ניתן לבקר ב"שבט ארוכות הצוואר". האזור כולו מלא בכפרים נידחים ומתאים לטרקים היוצאים מהעיירות שבדרך - כאשר אין מלחמות שבטים בגבול הבורמזי. ממה הונג סון אפשר לטוס חזרה לצ'אנג מאי במחיר די מצחיק.

דרומית לצ'אנג מאי שוכן פארק דוי-אינתנון. זהו רכס ההרים הגבוה ביותר בתאילנד, ופסגתו (אליה אפשר להגיע ברכב) מתנשאת לגובה של 2565 מטר. אם אתם מרגישים את מועקת החום והלחות אתם מוזמנים לבקר במקום, ולנשום אוויר פסגות קריר. האזור כולו מוריק להפליא ועתיר פלגי מים, מפלים וכפרים נחמדים.

מסלול אחר נמצא באזור העיר צ'אנג ראי ומצפון לה: מומלץ לצאת מצ'אנג ראי, לנסוע לכיוון העיירה טאתון, וממנה להתפתל צפונה דרך כבישים הרריים יפים בקירבת הגבול עם בורמה. באזור זה ניתן לשוט בנהר הקוק, לבקר בעיירה הסינית המעניינת מה סאלונג, לעלות לביתה של הנסיכה האם בדוי-טונג, להציץ לבורמה מהעיירה מה סאי (באזור משולש הגבולות תאילנד-לאוס-בורמה המכונה משולש הזהב), ולבקר במערות שמדרום לה. סיבוב כזה ברכב ימשך לפחות יומיים-שלושה.

בדרך צפונה שוכנים כמה אתרים מעניינים.

איותאיה - במרחק שעה נסיעה מבנגקוק שוכנת איותאיה, בירת ממלכת סיאם במאות 14 עד 18. ברחבי העיירה פזורות סטופות ושרידי מקדשים עתיקים שנשתמרו יפה, מוקפים שפע ירק וצמחיה. מומלץ לשוטט בעיירה באופניים שאותם ניתן להשכיר בגסט האוסים. ניתן לבקר במקום בטיול יום מבנגקוק - אפשר בנסיעה באוטובוס, או בטיול שייט שיוצא מתעלות המים של בנגקוק.

סוקותאי - סוקותאי היא בירה עתיקה נוספת של ממלכת סיאם, אי שם לפני 700 שנה. הביקור בעיר העתיקה על שלל מקדשיה ופסליה הוא חוויה מרשימה. סוקותאי שוכנת במרחק 420 ק"מ מבנגקוק ו-300 ק"מ מצ'אנג מאי, ולכן היא תחנת ביניים מעניינת למי שרוצה "לשבור" את נסיעת הלילה הישירה והארוכה מבנגקוק לצפון.

קנצ'נבורי - זוהי עיירה שלווה השוכנת על גדות נהר קוואי. היא שוכנת במרחק של כשעתיים נסיעה מבנגקוק (יש הסעות מהקאו סאן וניתן גם לנסוע ברכבת). גשר הברזל שחוצה את הנהר משמש אתר זיכרון לתקופה קצת פחות שלווה: הגשר המקורי שכבר לא קיים יותר היה חלק מפרוייקט של בניית מסילת ברזל, שבוצע ע"י היפאנים במלחמת העולם השניה. בפרוייקט זה קיפחו את חייהם אלפי שבויי מלחמה מערביים שהועבדו בפרך ע"י היפאנים, ובכמה מקומות לאורך תוואי מסילה זו יש אתרי זיכרון לאירועים אלה. ניתן לצאת לטיולים רכובים מחוץ לעיר, ביניהם לפארקים ואתרי נוף (ביניהם מומלצים פארק סאי-יוק ומפל הארוואן המרשים), ולשייט בסירה מהירה על הנהר.

סנגקלבורי - 200 ק"מ צפונית מערבית לקנצ'נבורי. זוהי עיירה קטנה השוכנת סמוך לגבול בורמה, בקרבת אגם מלאכותי חביב - אתר מצויין לשייט. במקום נמצא גשר העץ הארוך ביותר בתאילנד ומקדש מעניין.

דרום תאילנד - אקזוטיקה במיטבה. לשכב על החוף באי טרופי, ליד או בצל עצי קוקוס (זהירות מהקוקוסים הנופלים כך פתאום!), ללגום שייק אננס, לחכות למסאז'יסטית המציעה שירותיה בחוף, ולשכוח מהכל. גם מי שמשתעמם מעודף זולה יכול להנות באיים - לטייל בשבילי הליכה בין מיני צומח ייחודיים, לעלות לנקודות תצפית יפות, לגלות מפלים נסתרים, ומומלץ במיוחד - לשכור קיאק ולשוט להנאתכם על הים הכחול בין החופים.

אז היכן בדיוק? יש כמה אזורי איים.

באזור דרום תאילנד, ממזרח ליבשת, שלושה איים עיקריים.
קו סאמוי ("קו" פירושו "אי" בתאילנדית) הוא האי הגדול באזור. הוא תיירותי וממוסחר יחסית, אך מתאים לכולם שכן יש בו מגוון גדול של מקומות לינה ברמות שונות.
קו פנגאן מיועד לשוחרי שלווה ופשטות כאשר הירח אינו מלא, וכשהוא מלא (כאשר בלוח העברי מופיע התאריך ט"ו) באים חובבי הטראנס. כללית, זהו האי המועדף על ישראלים. מלבד חוף המסיבות הראשי - האדרין, יש באי חופים קטנים ושקטים שאותם תוכלו לגלות בהליכה או בשייט.
חובבי הצלילה והשנורקל יפנו לאי הקטן קו טאו.
לאיים באזור זה ניתן להגיע באמצעות טיסה מבנגקוק לקו סאמוי, או באמצעות נסיעה לילית באוטובוס לעיירה סוראט טאני וממנה בסירה לאיים.

באזור דרום תאילנד, ממערב ליבשת, שוכן האי הגדול פוקט. זהו אי שמתאים לקהל מבוגר ואמיד יותר ולמשפחות, ויש בו בתי מלון ברמה גבוהה. לא הרחק ממנו שוכן האי הקטן, היפה והפחות ממוסחר קו פי פי. מי שאוהב נוף ושקיעות, גם במחיר חוף קטן למדי, ייסע לעיירת החוף קראבי. לאזור זה ניתן להגיע בטיסה לפוקט או בנסיעת אוטובוס לקראבי ומשם בסירה לאיים.

מי שרוצה לחסוך לעצמו את הנסיעות הארוכות והמתישות לאיים בדרום יכול להגיע לאיים קו סאמט או קו צ'אנג. קו צ'אנג הוא אי גדול ורגוע למדי, ובו מבחר בתי הארחה ברמות שונות המפוזרים לאורך חופים רבים. ההגעה לקו צ'אנג נעשית דרך העיירה טראט (כ-5 שעות נסיעה מבנגקוק).

קאו-יאי היא שמורת טבע גדולה שנמצאת צפונית מזרחית לבנגקוק, מרחק כמה שעות נסיעה. בשמורה שפע של מיני צומח ובעלי חיים, וניתן לטייל בה בשבילי הליכה רבים. ההגעה לשמורה דרך העיר פאק-צ'ונג, על כביש בנגקוק - נאקון-רצ'סימה.

אם ממשיכים צפון-מזרחה עמוק יותר, מגיעים לאזור הצפון-מזרחי של תאילנד, המכונה "איסאן". זהו אזור גדול, מישורי ברובו, ומאוד לא מתוייר, ושווה לבקר בו על מנת לטעום קצת מתאילנד האמיתית. אל תופתעו אם בביקורכם בכפרים שם יציעו לכם להישאר וללמד אנגלית.

צפונית מערבית לקו סאמוי שוכנת קבוצת איי אנגתונג. 40 האיים משתייכים לפארק הלאומי הימי אנגתונג, וכל אחד מהם הוא פנינה של חופים יפים ונוף קארסטי ייחודי. ספציפית, ידועה הלגונה של האי Mae Ko והתצפית מראשו של האי Wua Talap.

צפונית מערבית לפוקט נחה לה בים קבוצת איי סימילאן. תשעת האיים הלא מיושבים עשירים בדגה ואלמוגים - מה שהופך אותם ליעד אטרקטיבי למשנרקלים ולצוללים. האי מיאנג הוא האי היחיד המיושב בקבוצה.

ועוד בעניין איים לא מתויירים - בין פוקט לעיירת החוף קראבי פזורים איים רבים נוספים, ואתם מוזמנים לנסות את מזלכם במציאת חוף שקט וחביב על אחד מהם.

ב"חדק" של תאילנד, מול חלקה הדרומי של בורמה, שוכנת העיר ראנונג, מוקד לטיולים יפים בסביבה - ביניהם שמורת מנגרובות, מעיינות חמים, ושייט לאיים הסמוכים לחוף.


כולם. כולל משפחות עם ילדים.

כל השנה. התשתית בתאילנד מפותחת, כך שאפשר לטייל גם בעונת המונסונים. עם זאת, העונה היבשה והפחות חמה (נובמבר - פברואר) עדיפה.

שבועיים לפחות. כפי שצויין, תאילנד היא תחנת מעבר, כך שניתן לפצל את הטיול בה למספר תקופות.

רמה בינונית: כ-20 דולר ליום.

ניתנת בכניסה ל-30 יום. ויזה ל-60 יום ניתן להוציא בארץ. כאשר נגמרת הויזה ניתן לצאת מתאילנד לטיול במדינה אחרת, ואז לחזור ולקבל שוב ויזה ל-30 יום.

המטבח התאי מצוין ועשיר. ממרקים ואטריות מוקפצות, דרך תבשילי קארי (נתחי בשר ברוטב סמיך ומתובל) ועד לקינוחים שונים. רחובות תאילנד מלאים בדוכנים, בהם כל הנ"ל מוכנים מול עייני הלקוח, או במסעדות המתאימות לכל כיס. מי שמתעקש על אוכל מוכר יותר ימצא גם אותו - ממקדונלדס ועד חומוס. חוויה מיוחדת היא הפירות הטרופיים, הנמכרים כשהם חתוכים ומצוננים.

המצב בתאילנד טוב מאשר אצל שכנותיה. מים מטוהרים בבקבוקים ניתן לרכוש בכל מקום. באשר לאוכל - אפשר לאכול ברחוב (כולל בשר), אך יש לוודא שהתבשיל טרי. שימו לב לכללי ההתגוננות בפני יתושים בתאילנד, ובררו בלשכות הבריאות מה מצב סכנת המלריה ומחלות אחרות באתרים בהם תבקרו. מי שמחפש ריגושים זולים ראוי שיהיה מודע לסכנת האיידס, ולעובדה שבחורה תאילנדית לא תמיד עשויה ממין נקבה. בכל מקרה, בערים הגדולות ישנם בתי חולים ומרפאות ברמה מערבית.

תאילנד היא שוק אחד גדול, בו מוכרים הכל בכל מכל: בגדים, דיסקים, שעונים, תוכנות מחשב ועוד. רוב המוצרים מזוייפים היטב. חפצי נוי ומזכרות כדאי לקנות בשוק הלילה של צ'אנג מאי - ממטריות נייר, דרך עבודות באגוז קוקוס ועד לאבני חן. רצוי להתמקח בחביבות על כל דבר. את מסע הקניות האחרון לפני השיבה לארץ ניתן לערוך בשוק סוף השבוע של בנגקוק או באחד מהקניונים האדירים במרכז בנגקוק - מרכז MBK או "סיאם סנטר".

נחמדים בדרך-כלל, אבל הבום התיירותי עשה להם משהו. תאילנד היא ארץ החיוכים - פעמים רבות שומעים על מקומיים שעשו קופה על חשבונם של תיירים תמימים. במיוחד שימו לב להצעות מפתות לכאורה לקנייה והעברה של "אבנים טובות". אם רימו או שדדו אתכם, פנו למשטרת התיירות בעיר הקרובה. יש אחת כזו ממש בקצה רחוב הקאו סאן.

תודה לרון בורדו ולערן איצקוביץ' שהשתתפו בכתיבה.

תמונות מתאילנד