כמה עולה חודש ב...?
איך מתמקחים ?
מה בעניין כסף ?

תשובות על שאלות אלה ועוד - בפרק זה.

הרבה שואלים "כמה עולה לטייל חודש בהודו"? שאלה קשה, כי כל אחד מטייל אחרת - יש בזבזנים ויש חסכנים, יש שמסתפקים בגסט-האוס פשוט, ויש שהולכים למלון, יש כאלה שמצלמים הרבה, יש כאלה ששולחים הרבה חבילות, יש כאלה ששורצים חודשים באותו מקום, ויש אחרים שכל הזמן טסים ונוסעים.
אז בכל זאת, כמה המלצות.

רמות מחירים: הודו, נפאל ולאוס זולות ביותר, תאילנד וייטנאם וסין יותר יקרות. "מספרי אצבע" לגבי עלות ממוצעת של מחייה במדינות אלה:

הודו: 400-500 דולר לחודש.
נפאל: 300-400 דולר לחודש
תאילנד: 500-800 דולר לחודש.
וייטנאם: 500-700 דולר לחודש.

כמה נקודות חשובות:
מחירים אלה לא כוללים "זוללי כסף" למיניהם, כגון: הוצאות על צילום (סרטי-צילום ופיתוח תמונות), טיסות ממדינה למדינה, אשרות כניסה למדינות, משלוח חבילות, וכמובן - קניות.
תזכרו דבר חשוב, תמיד יש הוצאות בלתי צפויות, ותמיד צריך להשאיר אופציה לתשלום עבור "זוללי הכסף": סרט-צילום עולה בהודו כמו לינה ללילה בגסט-האוס. חבילה של 10 ק"ג בדואר אויר מהמזרח לארץ זה עסק שיכול להגיע ליותר מ-50 דולר, וחצי מזה בדואר ים. ככה שהפרופורציות במחירים לפעמים מאוד מטעות, ובעוד אנחנו מתמקחים על עשרה רופי (בערך שקל) בחנות בהודו, אנחנו משלמים הרבה על משלוח או טיסה.

מובן שצריך להתמקח במזרח, וברוב המקומות הסוחרים מצפים גם שכך יהיה, ומראש מבקשים מחיר מופרז. בהתחלה קצת קשה להתמודד עם זה, כי עוד לא מכירים את רמות המחירים המקובלות, ומהו מחיר סביר לכל מוצר, אך עם הזמן מתחילים להכיר את העלות הנורמלית, וכך "אף אחד לא יעבוד עליכם", או כמו שנהוג לומר, "על ישראלים עובדים רק פעם אחת."

כמו-כן צריך לזכור את גבול הטעם הטוב, ולא להתמקח עד עפר והשפלה. חוץ מזה תופתעו לדעת, שדווקא אם מתמקחים בהומור וברוח טובה, מצליחים לקבל מחיר הרבה יותר טוב, מאשר אם מנסים להתמקח באופן תקיף או אגרסיבי. סה"כ הסוחרים מעוניינים למכור, אבל אם לא תתייחסו אליהם בכבוד, תשכחו מהסחורה. כמו-כן, בדרך-כלל יש כמה דברים שאי אפשר להתמקח עליהם, למשל נסיעות באוטובוס ומחירים במסעדות.

שלושה אמצעי תשלום עומדים לרשותכם בצאתכם לטיול:
א. כסף מזומן
ב. המחאות נוסעים (טרבלר צ'קס)
ג. כרטיס אשראי בינלאומי
ובזמן חרום, יש גם דבר שנקרא העברה בנקאית. המלצתי - להשתמש בכל שלושת אמצעי התשלום. צאו מן הארץ עם כרטיס אשראי בינ"ל, גם אם לא תשתמשו בו. זה אף פעם לא מזיק.

כסף מזומן הוא נוח וזמין, אבל אם נגנב - הלך עליכם. המלצתי הינה לא להסתובב עם יותר מ-600 דולר (כולל המטבע המקומי) במזומן עליכם.
אם אתם נמצאים באזור שיש בו מקום נגיש להחלפת כסף, בודאי שאין בעיה עם זה. אם אתם יוצאים לטרק או למקום כלשהו חסר בנקים, חשבו בערך כמה מזומן אתם צריכים, והחליפו סכום זה לצורך העניין.

המחאות נוסעים הן האמצעי החשוב ביותר לנשיאת כספכם, בעיקר במהלך טיול ארוך. אלו הן המחאות שאתם רוכשים בבנק ומשלמים עליהן בזמן הקניה. מאותו רגע הן כסף לכל דבר, ואתם יכולים להמירן במטבע המקומי בבנקים במדינות השונות. כמעט ולא נתקלים במקרים בהם בנקים מסרבים לקבל המחאות נוסעים, ויש אפילו חלפנים בשוק השחור בהודו ונפאל שיחליפו לכם צ'קים.

הגדולה של המחאות הנוסעים היא, שהן מבוטחות. עבור כל חבילת המחאות אתם מקבלים קבלה, שהיא תעודת הביטוח של ההמחאות שלכם. עליכם לצלם את הקבלות במספר עותקים ולהטמין בכמה מקומות בתרמיליכם, שכן במידה וההמחאות נגנבות, רק בעזרת הקבלות תוכלו לדרוש את המחאותיכם בחזרה.

שתי החברות הגדולות המנפיקות המחאות הן אמריקן אקספרס, ותומאס-קוק. לחברות אלה סניפים ברוב הערים הגדולות במזרח, אליהם ניתן לגשת גם כדי לקנות עוד המחאות, וגם לטפל בעניינים שונים. כעיקרון תרכשו את המחאותיכם בארץ, אולם תוכלו לרכוש עוד המחאות, כאמור, בסניפי החברות הללו, ולפעמים גם בבנקים בערים גדולות.

השימוש בכרטיס אשראי בינ"ל נפוץ כיום במזרח ברוב המדינות. במדינות המופתחות יותר ובערים גדולות של מדינות מפותחות פחות תוכלו לרכוש מוצרים ולשלם עבור שירותים באמצעות כרטיס האשראי, וגם למשוך מזומנים ממכשירי ATM ("כספומט"). אל תשכחו לזכור את המספר הסודי של הכרטיס, הנחוץ לצורך משיכת המזומנים.

כרטיס האשראי הוא אמצעי זמין ונוח, עם זאת יש לזכור, שחברות האשראי גובות עמלה גבוהה על עסקאות בחו"ל ועמלה גבוהה ומרגיזה על משיכת מזומנים.

יתרון חשוב לשימוש בכרטיס אשראי הוא בעת טיול ארוך של למעלה משלושה חודשים, בתנאי שיש בארץ מישהו שאתם יכולים למנות כאחראי על חשבון הבנק שלכם. נניח שאתם מתכוננים לטייל חצי שנה, ותקציבכם לטיול הינו 15,000 שקל. תוכלו לקנות המחאות נוסעים ומזומנים בערך של 5,000 שקל, ולהשאיר את יתרת הסכום סגור בכל מני תכניות, מניות וכדומה. אם אחראי החשבון שלכם מיומן בעסקי הכספים, תוכלו אפילו לעשות כמה ג'ובות בעודכם נהנים בטרק או בחוף, ולהורות לאחראי להעביר לעו"ש את הסכומים המתאימים כל פעם שאתם נזקקים לעוד כסף, ואז למשוך את הכסף הדרוש דרך כרטיס האשראי. ברוב המקרים, הכסף שתרוויחו מריבית על פיקדון או מהמניות, יהיה יותר גדול מהעמלה שלוקחים על השימוש בכרטיס האשראי בחו"ל. כמובן שאם אתם מתכונים לשהות חצי שנה במקומות נידחים, העסק לא יהיה ממש נוח.
כרטיסי האשראי המקובלים במזרח הם ויזה ואמריקן-אקספרס.

רבים אומרים "לי זה לא יקרה", ואח"כ אוכלים אותה בגדול.

הכלל הכי חשוב: לא להיות שאננים!

הרבה פעמים קורה, שמטיילים מתחילים להרגיש "בבית" אחרי כמה שבועות טיול, ומתחילים להקל ראש בנושא שמירה על הציוד. ואז בדיוק נופלים. קחו אתכם חגורת בטן, ואל תשאירו אותה לרגע ללא השגחה. אל תלכו אתה על הצוואר ואל תשימו אותה באוטובוס בתוך התיק שלידכם בזמן נסיעת לילה. עד כמה שזה נשמע דבילי, אני מכיר מישהו שעשה את זה, ועד כמה שזה מפתיע, גנבו לו את כל הכסף.

גם התחכמויות לא תמיד מועילות. ומעשה שהיה כך היה: ישראלי אחד שם כמה מאות דולרים במזומן בתוך סוליית אחת הנעליים שלו. באחת מנסיעות הלילה ברכבת בהודו, הוא חלץ את נעליו והניחן למרגלותיו. אך אויה, הוא שכח שעבור ההודים, אשר כפכפים הם כל עולמם, נעלי טיולים הן מצרך יקר ערך במיוחד. ספק אם אותו הודי יודע על מה הוא דורך בכל צעד עם נעליו של אותו ישראלי.

ועתה נעבור לנושא שמירה על הבריאות בפרק רפואה שלמה.