להתחיל בתאילנד או בהודו/נפאל?
בין אילו מדינות ניתן לעבור יבשתית?
איך לתכנן את המסלול בין המדינות?
על שאלות אלה ושאלות אחרות הנוגעות למסלול הטיול נענה בפרק זה.

אל תפסחו בסוף הפרק על החלק שעניינו "היכן להתחיל - תלות במועד תחילת הטיול".

אם תלחצו כאן תיפתח מפת המזרח הרחוק שתעזור לכם בהתמצאות.

הטיול הבסיסי של רוב המטיילים במזרח מתחלק בגדול לשני אזורים: אזור תאילנד והמדינות שסביבה, ואזור תת היבשת ההודית - הודו ונפאל. לפיכך, השאלה הבסיסית בתכנון המסלול היא איפה להתחיל - האם לנחות בבנגקוק, לטייל בתאילנד וסביבותיה ואחר כך להמשיך לתת היבשת ההודית, או לעשות זאת בסדר ההפוך.
שני השיקולים העיקריים שעונים על השאלה הזו הם מה אתם רוצים לראות בטיול, ותנאי מזג האוויר בתקופה שבה אתם נוסעים. אבל מלבד העניינים האלה רצוי לתת את הדעת לעוד נקודה, והיא אופי המדינות.

הודו מאוד שונה, מאוד תוססת, מתקיפה את כל החושים. להרבה אנשים המפגש הראשון עם המזרח דרך הודו עלול להיות לא קל. יש כאלה שלא עמדו בזה, התייאשו וברחו משם מהר מדי. לוקח בד"כ שבוע עד שבועיים עד שמתרגלים לעולם החדש הזה. ובכל זאת, רבים יסכימו שהודו היא "ה"דבר במזרח. אם אתם לא נוסעים לבד, זה מרכך את המפגש הראשוני. מלבד זה, אחרי ביקור בהודו, רוב המקומות שתגיעו אליהם (מלבד סין אולי) יהיו בבחינת מעבר מהקשה אל הקל, ויש בזה יתרון.

להתחיל בתאילנד זה ללא ספק נוח. רחוב "קאו-סאן", מרכז המטיילים בבנגקוק, הוא "אתר הבית" המושלם לכל מטייל מצוי במזרח. חוץ מזה תאילנד מודרנית, נוחה מאוד לטיול, וגם מפונקים שבכם יסתדרו בה בלי בעיה. החסרון - להתחיל "מהקל אל הכבד" זה לא תמיד משתלם בהמשך. רבים סבלו מתסמונת "אנטי הודו" אחרי הנוחיות של תאילנד ונפאל. וחבל. לעומת זאת, אם אתם מתחילים לטייל לבד ולא בא לכם להתמודד לבד עם הודו, נוח מאוד להתחיל בתאילנד.

אם חשקה נפשכם לצאת לטרקים בנפאל, ואתם מתחילים את הטיול בעונה הטובה לטרקים שם, כדאי לשקול להתחיל את הטיול ישירות בנפאל. נפאל היא נקודת נחיתה נעימה יחסית - אמנם לא מודרנית ונוחה כמו תאילנד, אך רגועה בהשוואה להודו. לשם כך תוכלו לקנות בארץ כרטיסי טיסה הכוללים גם טיסות המשך לנפאל (דרך מומביי, בנגקוק או אירופה).

מומביי קרובה יותר לדרום הודו, ועל כן מתאימה לנחיתה אם אתם מתכוונים להתחיל לטייל בדרום הודו. דלהי נמצאת באזור מישורי הגנגס בצפון, ועל כן מתאימה לנחיתה אם טיולכם מתחיל באזור מישורי הגנגס, ראג'סטן, הצפון הרחוק של הודו או נפאל.

תכנון חכם של האזורים וסדר המדינות בהם תבקרו יכול לחסוך לכם טיסות מיותרות, ולקחת אתכם דרך מעברי גבול יבשתיים. מעבר גבול יבשתי הוא חוויה מעניינת, הן מבחינה בירוקרטית, והן מהבחינה, שאתם עוברים "בטבעיות" ממדינה למדינה, וכך מתרשמים גם מההשפעות ההדדיות של כל מדינה על רעותה. הנה כמה נתונים אודות מעברים שכאלה.

בין הודו לנפאל ניתן לעבור באמצעות מעברי גבול יבשתיים, או באמצעות טיסות (מומביי-קטמנדו, דלהי-קטמנדו, ורנסי-קטמנדו).
המעברים בורמה-הודו וסין-הודו אינם אפשריים יבשתית.
בין נפאל לטיבט (שהיא חלק מסין) ישנו מעבר גבול יבשתי, שנפתח לסרוגין בהתאם לקריזות של שני הצדדים, ובדרך כלל נדרש (לפחות "על הנייר") לבצע את המסלול בקבוצה. בכל מקרה אפשר גם לטוס (קטמנדו-להסה).

באזור תאילנד ניתן לנוע יבשתית בין המדינות: תאילנד, לאוס, וייטנאם, קמבודיה וסין. קוי טיסות מצויינים מחברים גם כן את כל המדינות הללו. לבורמה ניתן להגיע יבשתית רק מסין.
אם יש לכם דרכון זר שלא מופיעות עליו חותמות של ישראל (ומומלץ להצטייד גם במראה ובמבטא זר) אתם יכולים להיכנס יבשתית למאלזיה ומשם לסינגפור.

הדרכים המקובלות לעבור בין אזורים אלה הן באמצעות טיסות: נפאל-תאילנד (קטמנדו-בנגקוק) או הודו-תאילנד (הטיסות כולכתה-בנגקוק הן הזולות ביותר).
אפשר גם לעבור דרך טיבט-סין-וייטנאם, אם מדינות אלה נכללות במסלול הטיול שלכם.

סין קצת קשה לטיול, ולכן רבים ממליצים להגיע אליה רק אחרי שרוכשים קצת "ניסיון טיולי".
סין מקושרת אווירית בצורה טובה, וניתן להגיע אליה גם יבשתית בכמה דרכים. המעברים היבשתיים הפופולריים הם וייטנאם-סין, לאוס-סין ונפאל-סין (דרך טיבט).

ישנן עוד דרכים יצירתיות להגיע לסין, מונגוליה ולמזרח: על הרכבת הטרנס-סיבירית שמעתם? תנסו אותה. טוסו לרוסיה, ותעשו נסיעה מדהימה ברכבת הטרנס-סיבירית החוֹצה את כל רוסיה ומגיעה עד מונגוליה וסין. דרך חתחתים (פיזית ובירוקרטית) יכולה להביא אתכם לסין דרך הרפובליקות ה"סטאן"יות של אסיה, על תואי דרך המשי העתיקה.
אם אתם מסיימים טיול בסין, ניתן לטוס חזרה מביג'ינג או לסיים את הטיול בהונג קונג (שווה!) ולטוס משם חזרה.

לסיכום, אם אתם משקיענים במיוחד תוכלו לעשות את המסלול הבא, שכולו מעברים יבשתיים, ללא אף טיסה:

הודו - נפאל - טיבט - סין - הונג-קונג - חזרה לסין - וייטנאם - קמבודיה - לאוס - תאילנד.

אפשר להרחיב את הטיול ליעדים רחוקים יותר, כמו הפיליפינים, טיואן, קוריאה ויפן. אפשר להמשיך דרום מזרחה - מסינגפור ניתן לעבור דרך הים לאינדונזיה, ומשם דרך הים לאוסטרליה (אפשר גם בטיסות כמובן). משם תוכלו לטוס לניו-זילנד, לקפוץ לפפואה-ניו-גיני, לבקר בכמה איים באוקיינוס השקט (פיג'י, סמואה או הוואי למשל), ומשם לארצות-הברית. במקרה כזה כדאי לכם לחשוב על קניית כרטיס טיסה "סביב העולם".
אם אתם מסתפקים בטיול הסטנדרטי, ויודעים שזמנכם קצוב ומסלולכם סגור, תוכלו לקנות כרטיס טיסה "פתוח", ולשוב מכל אחד מהיעדים האפשריים במזרח מתי שתרצו - בדרך כלל זה תוך שנה.

כפי שאתם רואים, בענייני מעברי גבולות כמעט שאין גבולות. הגבול הוא הדמיון, ותאמינו לי, שבטיול למזרח - לפעמים גם מה שנראה דמיוני הופך לאפשרי. הכל תלוי בכם.
להלן המלצותיי לנקודת פתיחת הטיול כתלות בעונה בה אתם טסים. נא לקרוא כך: "אם ממריאים מהארץ בתקופת _________ רצוי להתחיל ב _______".

זו כאמור העונה הכי טובה למזרח. אם אתם מתכוונים לכלול את הודו בטיול שלכם, רצוי להתחיל בהודו. הסיבה: עונה זו טובה אמנם לכל המקומות, אך בעונות אחרות פחות נעים לטייל ברוב חלקי הודו, בעוד שבמקומות אחרים אפשר להסתדר. בפרט, זו העונה הכי טובה לדרום הודו, אשר בעונות שונות מן החורף קשה מאוד לטייל בה.

אם אתם מתכוונים לעשות טרק בנפאל, טוסו לנפאל. זו עונה טובה לטרקים, אז תפצחו את הטיול בטרק, ואח"כ תמשיכו הלאה.

עונת "ביניים" של לפני מונסונים וטמפרטורות גבוהות יחסית. אפשר לטייל ברוב המקומות, אם כי קצת חם, והגשמים בפתח.

זו העונה האידיאלית לצפון ההררי של הודו. אם זה בתכנית שלכם, טוסו להודו ועלו לצפון. אם הודו לא בתכנית, תאילנד וסביבותיה יהיו נקודת הפתיחה.

כמו מרץ-אפריל - נצלו את הזמן לטרק בנפאל, ואח"כ המשיכו הלאה.

ועכשיו ניתן כמה הנחיות בענייני טיסות ורכישת כרטיסי טיסה.